מתי ילדים לוקחים אחריות
אחריות היא מילה ששגורה בתדירות אצל ההורים: "תיקח אחריות","אתה לא לוקח אחריות","תיקח אחריות לסדר את החדר שלך","תיקח אחריות לסדר את הצעצועים".
אמנם משתמשים במילה אבל האם מכשירים את הקרקע כדי שילד יקח אחריות?!.
אחריות לא צומחת על העצים, ילד לא נולד עם אחריות "מובנת בגנים", נהפוך הוא ילד נולד תלוי בסביבה ודרכה הוא לומד את חוקי החיים.
האם אנחנו מאפשרים לילד לקחת אחריות? או מצפים שילד יקח בצעמו אחריות? וכאן מתחיל הבלבול אצלנו כהורים בכל גיל. איפה ניתן לתת אחריות, באיזה גיל? האם בכל מצב? האם יש מצבים שלא?
סיפור מהגן:
קבוצת ילדים בני של 4 של ניצנים יצאה לטיול ולפיקניק במרחק הליכה של כ20 דקות ממרכז ניצנים. בטיול יש חוקים קבועים שחוזרים על עצמם: יש מובילים בין הילדים והם מתחלפים המהלך הטיול, הם אלה שלוקחים אחריות על קצב ההליכה של הקבוצה.
בדרך החברים אספו עצים למובייל שהם מתכננים לעשות וענפים לטאבון שמכינים ליום המחרת. פגש אותם אדם מבוגר ושאל את הצוות: "למה אתם לא קושרים אותם בחבל?" הצוות ענה: "למה צריך לקשור אותם?"המבוגר העביר ביקורת על חסר אחריות, בטיחות וכו'.
הילדים שאלו את הצוות: " למה האיש צעק?" והצוות סיפר להם שהוא חשב שהם צריכים להיות קשורים בחבל כדי שהם לא יברחו. תגובת הילדים היתה צחוק גדול והם אמרו: "אנחנו גדולים!".
בניית הערך אצל ילדים
זו דוגמא איך ילדים בונים בונים את הערך שלהם ממה שאנחנו הבוגרים דורשים מהם וכשמגיע מישהו מבחוץ שלכבוד בקשיים ובפחדים שלו ולא קשוב לצרכי הילדים וליכולת שלהם, הוא משליך עליהם את פחדיו.
לכולנו ברור שאם ניתן להם את ההזדמנות לחוות דרך החוויה: הליכה על המדרכה, קשב אחד לשני, הם ילמדו בטיחות בפועל. לימוד אחריות הוא ע"י למידה באמצעות חוויה ולא ע"י מניעה.
דוגמאות המאפשרות לילדים לקחת אחריות ע"פ גילאיים: (מתוך מרכז ניצנים)
תינוקות (בני שנה וחצי-שנתיים): שומעים בבוקר את שיר המפגש הקבוע, הולכים ולוקחים את השרפרפים מהערמה ומסדרים אותם במעגל לבד.
אחד החברים לוקח את סלסלת בקבוקי השתיה לכל הילדים לחצר.
צעירים (בני שנתיים-שלוש): מגיעים בבוקר לגן וחולצים לבד את הסנדלים, מניחים בסלסלה ונכנסים לגן. הם יודעים בסוף היום הסנדלים יהיו בסלסלה ומשם הם לוקחים ונועלים חזרה.
לפני היציאה לשמש הם מורחים קרם הגנה אחד לשני.
מתבגרים (בני שלוש-ארבע): לאחר ארוחת הצהרים הם מפנים צלחות, מחליפים בגדים ומכניסים את המלכוכלים לתיק האישי שלהם.
חותכים ירקות לארוחת הבוקר
בוגרים (בני ארבע-חמש): בסיום היום יש תורנות שטיפה, הם מטאטאים את הגן ושוטפים את הרצפה. הם שותפים בחלוקת האוכל , בפינוי השולחנות וייבוש כלים. מכינים לחמניות.
בימי מים הם מחליפים בגדים, אורזים מגבות ובגדים רטובים לתוך התיק האישי שלהם.
לסיכום: אם כהורים נדע להפגיש את הילד עם היכולות שלו בהתאם לגיל הכרונולוגי של הילד, נעלה את הערך שלו, ניתן לו את התחושה שאנחנו מאמינים בו, ניתן לו את האומץ להיות מי שהוא ואת האופטימיות שיקבלו אותו כמו שהוא. כאנחנו מעריכים אנחנו נותנים אחריות!.
