מה זה גן בשיטת אדלר חלק א
פוסט זה מחולק לשלושה חלקים בשל אורכו. אחלק לשלושה חלקים את אבני השיטה.
גן בשיטת אדלר מציע גבולות מאד ברורים לילדים, הבאים לידי ביטוי בסדר יום קבוע, הגן נפתח בשעה 07:30.
חשיבות הבחירה
בכל אחד משלבי הפעילות בגן, יש התחשבות במצבו הרגשי וההתפתחותי של הילד, ולכן הצוות מאפשר לילד בחירה בין מספר פעילויות המוצעות לו, בכך הילד לומד לבחור מה ברצונו לעשות, זאת מתוך חשיבה עצמית והתחברות לצרכיו, ולא מתוך רצון לרצות את המחנך או מתוך פחד.
הרעיון והרצון לאפשר לילד בחירה, באים מהאמונה שניתן לסמוך על הילד, היודע מה הוא צריך ומה עושה לו טוב בכל רגע נתון.
התייחסות הצוות לילד, הינה התייחסות מכבדת ושיוויונית, המאמינה שהילד ובחירותיו הופכות אותו לאדם מועיל, שותף קשוב ואחראי.
ילד הפועל באווירה תומכת וקשובה, מוצא את הדרך הנכונה לשייכות בתוך קבוצת השווים שלו - ילדי הגן.
סדר היום בגן מאפשר לילד לבנות את הערך העצמי שלו המבוסס על שלושה דברים עיקריים. אמונה, אומץ ואופטימיות. האמונה שמקשיבים לו, האומץ לבקש את מה שאני רוצה והאופטימיות שיאפשרו לי לקבל... הקשבה, בקשה וקבלה. כל זאת בתוך הגבולות אשר נקבעו ע"י מחנכי הגן ומוצגים לילדים.
תחושה של נראות
צוות המחנכים מעבירים לילדים תחושה של נראות, התחשבות ברצונותיהם ובדעתם ובכך מאפשרים לילד לצמוח בתוך אוירה שאינה אחידה, המקנה לו יכולת להתחבר לעצמו וצרכיו, תוך הפעלת שיקול דעת עצמי.
המחנכים רואים בכל הפעילויות בגן כשוות ערך מבחינה קוגנטיבית, רגשית, שפתית ותחושתית, כלומר אין פעילות אחת אותה חייב הילד לבצע בזמן נתון הנקבע ע"י המחנכת וניתנה לו היכולת לבחור בפעילות המקנה לו את השקט הרגשי לעשותה, ובכך אינו חש אשמה או נכשלות, כאשר אינו בוחר להצטרף לפעילות שונה ממה שבחר. הילד מבין שלבחירה שלו יש תוצאה והוא לוקח על כך אחריות.
לדוגמא במידה והוא החליט שלא להשתתף במפגש בוקר, אלא בחר להיות מועיל במקום אחר ולהשתתף בכנת ארוחת הבוקר, ולכן אינו יודע מה סדר היום אשר הוצג לשאר החברים במפגש, באחריותו לשאול את החברים ולהתעדכן על מה עושים היום.. השאיפה היא להפגיש את הילד בגן עם הערכים האדלריאנים בכל רגע נתון וזאת כדי לעזור לילד לבנות את הערך העצמי שלו.
ערך השייכות:
הדבר החשוב ביותר לו זקוק הילד הוא להרגיש שהוא משתייך אל קבוצת השווים, שהם החברים שלו בגן. הילד רוצה להרגיש שהוא מתקבל על ידי חבריו ללא ביקורת, ללא לחץ, ללא התניות, ללא פרסים או עונשים ומאפשרים לו להשתלב בגן ולהיות משוחרר מרגשי נחיתות, פחד מכשלון, קנאה, לחץ תחרות ושגיאות.
בכך ניטעת בו התחושה שהוא אהוב, נחוץ ורצוי, אדם בעל אישיות עצמאית וכבוד משלו. כל הילדים רוצים להגיע אל הלב הפועם, הוא כמו אויר לנשימה עבורם.
ישנם ילדים אשר לא מצליחים להגיע ויוצרים מעקפים אל אותו הלב הפועם, ע"י התנהגות שלילית וחריגה או יצירת הפרעה הבאה לידי ביטוי בקשת של התנהגויות, אלימות, כעסים, פריצת גבולות וחוסר התייחסות לסמכות. אלו הן דרכים מוטעות לשייכות.
תפקיד המחנך הוא לזהות האם הילד הגיע אל הלב הפועם שהוא עובר בעורק הראשי ומקבל את התחושה לה הוא זקוק לשייכות או שהוא במצוקה, אינו מוצא את הדרך ומחפש מעקף.
דוגמא ילד יורק:
לד היורק על החברים, התגובה הראשונה שלנו כמחנכים בגן היא לחבק ולשאול אותו כיצד הוא יכול לנהל דיאלוג שונה עם חבריו, כי היריקה היא סימפטום ונורה אדומה המראה לנו כי החבר סובל ואינו מצליח לתקשר עם חבריו לקבוצה ולחוש שייך בדרך מועילה.
נחבק אותו ניתן לו כלים, מה רצית לומר? איך אתה חושב שאפשר לדבר אחרת? רותמים את הקבוצה לעזרתו והם מציעים לילד חברות דרך תקשורת שונה, הקבוצה מלמדת את הפרט תקשורת שונה. וכמו שנאמר "אין ילד רע, יש ילד שרע לו".
תחושת השייכות אינה מושגת אוטומטית
לא כל ילד מכיר את תחושת השייכות מעצם קיומו ובאחריותו של המחנך להכניס את הילד אל קבוצת השווים על מנת שיחוש שייך, יפתח תחושת ביטחון עצמי, אומץ ואופטימיות ויהיה משוחרר מרגשי נתיתות.
לדוגמא ילד חדש בגן:
קיבלנו לגן ילד חדש, אשר הגיע לגן כאשר הוא בן שלוש, מצויד במוצץ שליווה אותו במהלך היום ושימש כשסתום הרגעה, בקבוק עם פיטמה לשתיה וחיתול לעשות את צרכיו.
אלה סמלים אשר יצרו חיץ בין החבר החדש ובין קבוצת השווים בני גילו אשר אינם מסתובבים עם מוצצים במהלך היום, אינם שותים מבקבוקי תינוקות ומזה זמן רב גמולים מחיתולים.
במטרה להכניסו לקבוצת השווים ולגרום לו לחוש שייך וחלק מהקבוצה, באותו יום ניתנה לו כוס עם שמו ממנה שתה כמו שאר חבריו לקבוצה והשימוש במוצץ הוגבל לזמן שינה בלבד.
בזמן הקליטה וכאשר היה במצוקה, הוא ניתמך ע"י הצוות החינוכי והחברים.
מהר מאד נקלט הילד בקבוצת השווים ומאותו רגע נבט בו שינוי שבא לידי ביטוי בכך שהחבר ביקש להתלבש לבד, לחלוץ את נעליו בעצמו, לאכול לבד, זאת שהוא קולט ומפנים את הקודים ההתנהגותיים המאפשרים לו את השייכות. תוך שבועיים לא הורגש כל הבדל בינו ובין חבריו.
לדוגמא ילדה שמתלבשת יצירתי:
בוקר אחד נכנסה אחת החברות לגן כאשר על רגל אחת נעולה נעל ספורט ורודה והרגל השנייה היתה נעולה עם סנדל. החברה נכנסה עם חיוך מאוזן לאוזן והיא מאושרת.
היא פנתה אל המחנכת והיא הביטה על רגליה ואמרה בשמחה "בחרתי", המחנכת חייכה בפה מלא ואמרה שהיא רואה שהיא מאד יצירתית ומעניינת הבוקר ושאלה את החברה אם נח לה.
החברה הבינה שיש לגיטימציה מלאה ליצירתיות ושרואים אותה מקבלים אותה ונותנים לה מקום כפי שהיא על בחירותיה, תוך זמן קצר חזרה החברה לנעול נעליים כמו שאר החברים בקבוצה.
במידה והתגובה של המחנכת להופעתה היתה שלילית, החברה היתה בוחרת בדרכים מוטעות לשייכות. היכולות להתבטא במאבק או בריצוי.
אנו מטביעים בילדים משפטי מפתח המנחילים בליבם את התחושה שצריך לנסות ומותר להיכשל ושקשה לי אפשר ומותר לבקש ולקבל עזרה מחבר, ממבוגר והמסר הוא שכל אחד הוא יחיד ומיוחד.
מזמינה אתכם להמשיך ולקרא אודות שיטת אדלר שנהוגה בגן ניצנים בחלקו השני של הפוסט בלינק
