חזרה לשגרה
הורים יקרים שלומות,
רגע לפני, נשימה, פרפרים, שמחה, מתח, התרגשות, אי ודאות... ועוד תחושות שמלוות אותנו לפני שינוי ומשהו חדש. אז ניתן לזה מקום וננשום.
ההתרגשות של כולנו, ילדים בכל הגילאיים, הורים וכל המשפחה כל אחד בדרכו.
היו ילדים שהתיאבון ירד וכאלה שהיו אסופים כלפי חוץ ואלה שלא יפסיקו לדבר וגם כאלה שלא יוכלו להרדם. מה תפקידנו? לעצור, להתבונן ולהקשיב. בואו נכין להם את הלבבות. לב מוכן זה לב רגוע שמרגיש לא לבד ושתמיד יהיו שם אמא ואבא שיקשיבו לו.
ילדי בית הספר- תפקידנו לעמוד מאחור, לתת להם לצאת מאזור הנוחות, להתמודד אך בתחושה שאנחנו שם. עם ילקוט שהם סידרו ערב קודם, הם צועדים איתו על הגב. עם כריך שהם אוהבים- לא עם הרבה חידושים, עם ידיעה היכן השרותים בבית הספר. נשלח אותם בחיוך ונאמין בהם.
ילדי גן חובה- בידיהם הכלים, נכון שלא התמודדו עם מספר רב של ילדים שמתרוצצים מול העיניים, יחד עם זאת, הם בעלי שפה רהוטה, יכולת חברתית ותבונה להבין עם מי להתחבר וממי להתרחק. כמונו המבוגרים. עד שהם לא יתנסו הם לא ידעו. ככל שילד מתנסה הוא מגלה על עצמו ואת יכולתו.
ומה איתנו ההורים?
אני רוצה לשתף שהיום נסעתי לתיכון לקחת לאיתן בני את הספרים . התרגשות הציפה אותי והמשפט הראשון שהוצאתי מהפה " שנה אחרונה במערכת החינוך, יששש"- בראיה לאחור מה שחשוב באמת זה היכולת שלנו לשחרר, לקבל שיש מיגוון רחב של אנשים שקוראים להם מורים, ללמד את הילד שלנו לראות מי עומד מולו ואיך להתנהל מול כל אחד.
לדעת לבחור חברים, חוגים, מגמות. לנהל זמנים ולרצות להרחיב אופקים.והכי לכבד טיפוסים שונים, ממבוגר ועד ילדים.
כי הידע שהיום מעבירים להם, מי ידע מה יהיה שוויו בעוד חמש, שש, עשר שנים? הזמן רץ כל כך מהר ורק מיומניות נשארות והרצון להעיז להתנסות.
כמו שאמר חכם אחד " צריך מבוגר אחד שיאמין בך שתפרוץ קדימה".
מזמינה אתכם, להניח בצד את החרדות, לקחת את ההתרגשות עם הדמעות ולשחרר.
בהצלחה, קליטה זורמת לכולנו.
באהבה.
סמדר
