top of page

בעקבות בכתבה בערוץ 22 - דימוי גוף

הסתכלתי על הכתבה ממבט של אמא והלב נצבט. כמה שאני מחנכת לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו ולא לפגוע בעצמי ולא באחר, הילדים הראו לי וחשפו את האמת הפנימית שלהם.

כולנו אוהבים יופי ולא כיעור על כל סוגיו וכמובן כולנו רואים את ילדנו כילדים יפים אולם הסביבה לא רואה זאת באותה עין. וכתוצאה מכך הילד מרגיש לא שייך. שייכות זה הרצון להיות שייך.

מה תפקידנו כהורים בנושא התזונה?

הרבה. כמה אנחנו מתמוגגים ממראה של תינוק אוכל ונהנה מהאוכל ואז אנחנו מההתלהבות מעביסים עוד ועוד במקום לקחת את התשוקה היפה הזאת ולשים לה גבולות, מותר להגיד נגמר.

כמה פעמים אנחנו רואים הורים רצים אחרי הילדים שלהם בגן המשחקים עם הבננה (הבריאה) או הבמבה הטעימה? במקום לתת להם לשחק וכשהם רעבים יבואו לבקש.

דיסונאס שיש לנו כהורים - לא יכול להיות שאתם מדברים על אוכל בריא וקונים אוכל מוכן ולא יושבים כל ערב סביב השולחן לאכול ארוחת ערב משותפת – לא משנה מה!

תשאלו את עצמכם למה אנחנו עושים משא ומתן עם ממתק – "אחרון חביב ודי", "אחד בבוקר ואחד בערב". רק אחד? ובאוכל לא מסוגלים לומר "נגמר", "אחרון חביב".

הולכים לאכול במקדונאלד וקונים את הכי גדול "שלא יהיה רעב" או "הילדה רצתה", קונים קטן.

אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מתי הם רעבים ומתי הם שבעים. אז לא! אנחנו לא יודעים אנחנו מנחשים, משחק הניחושים הזה מרחיק את הילדים ממרכז הרעב והשובע שלהם. תנו להם לבוא אליכם ולומר לכם " אבא אמא אני רעב".

מה שצריך הוא להקנות גבולות – לאכול במידה מהכל זה חינוך ולנו כהורים יש להתנהג כך.

הטרוף מתחיל כבר בגיל שנה שמתחילים לאכול אוכל מוצק. כהורים אנחנו מחוייבים ללמוד להקשיב:

  1. מהו הטיפוס של הילד שלי? האם יש לו סקרנות לטעום כל דבר גם נגד העדפות שלי? וזה בסדר.

  2. מה העדפות שלו? להבדיל מהעדפות שלי? לתת לזה מקום.

  3. לאיזה תזונה אני חשוף כהורה ומה אני מכניס לפה?

  4. איזה מסר אני רוצה להעביר לילד באוכל?

להתחיל לפתח את המודעות שלי כהורה לאוכל. לא יכול להיות כשההורה לא נוגע בפירות אבל אני יחנך את הילד לאכול פירות כי זה בריא. כנ"ל לכל סוגי המזון.

שלושה דברים שלנו קשה עם הילדים שקשורים בשליטה בהם הילד "מנצח" – נכנס

למאבק ולעיתים פוגע בעצמו: שינה, תזונה וגמילה.

אז תשאלו את עצמכם הורים יקרים האם אתם עסוקים ביחסים של שליטה עם הילדים שלכם? מה סוג היחסים שאתם רוצים ליצור ולקיים איתם?

תוציאו הראש מהחול – ילד שמן מרגיש חריג, להיות חריג זה כואב! אם הילד נולד עם מבנה גוף של אחד ההורים שהוא מעל הממוצע, אנחנו מחויביים כהורים ללמד אותו לאהוב את המציאות ולאהוב את עצמו כמו שהוא, לא להעמיס על כתפיו את תסכוליו של ההורה ולשלב אותו בשמחה ואהבה עצמית בין שווים (תקראו את הספר פלא – רג'י פלסיו). אם הוא נולד ילד בעל מבנה פיסי ממוצע תפקידנו ללמוד להיות הורים ולקחת אחריות מ-א' עד ת'.

כהורים אנחנו כולנו צריכים להתנהל עם אמונה, אומץ ואופטימיות להיות מי שאנחנו מתוך מודעות שהילדים שלנו הם לא כרטיס הביקור שלנו. הם זכות שקיבלנו על האדמה הזו ויש להתיחס לזה בכבוד הראוי.

"צאו להם מהצלחת" (איילת קלטר) תהיו דמות לחיקוי שלא יוצרות פער בין מה שאתם רוצים שהם יאכלו לאיך שאתם בפועל מתנהגים. גבולות ולא נוקשות גם באוכל.

וכמו שנאמר בספר "פלא" - "כל אדם, ילד צריך לעמוד פעם על הבמה שימחאו לו כפיים" – הרעיון בסופו של דבר אנו ההורים תפקידנו הוא לחנך את הילדים לתזונה נבונה יחד עם זאת להעניק לו ביטחון וידיעה שהוא טוב ובעל ערך כמו שהוא.

אוכל קשור לרגש, תתחברו לרגש שהוא מציף בכם ואז תבינו איזה מסר אתם מעבירים לילד שלכם.

אנו בניצנים מאד מקפידים לחנך לאכילה מווסתת, אוכל טרי יום יום המבושל במקום, אוכל לא מעובד, שפע של ירקות ופירות טריים ומבושלים, כללי אכילה נכונים: אכילה סביב שולחן, כמויות מתאימות לגיל שלהם, שתיה 15 דק' לפני האוכל וכו'. אכילה בניצנים היא כפעילות לכל דבר.

משתפת אתכם בדוגמאות מהגן:

  1. יש מצבים שאחד ההורים מתקשר אלי בשעה 17:30 מהבית ואומר לי שהילד מאד רעב. מה זה בעצם אומר? הרי הילד אכל בסביבות שעה 16:00-16:30 ארוחה קלה בגן. מה שצריך לעשות במצב כזה לתת לילד פרי. לא קרה כלום. לא לעשות מזה סיפור.

  2. ילד שכבר יודע לדבר ולא מביע את העדפות שלו מה הוא רוצה לא צריך לעזור לו ולדבר בשמו. יש להסביר לו שכהוא רעב יאמר מה בדיוק הוא רוצה מהדברים שיש.

  3. ילד שמבקש תוספת כבר בפעם השלישית אז אנחנו מבקשים ממנו "בוא נחכה עוד כמה דק' וננשום ונרגיש אם הבטן עדיין רעבה. ואם תהיה עדיין רעב תקבל עוד תוספת" לא מגישים לו מיד.

  4. אנחנו מאפשרים בחירה מלאה לילדים. אם הוא אוכל רק אחד מהדברים על השולחן כגון רק בשר או רק ירקות וכו' מאפשרים לו בחירה מלאה ולא מתערבים בטעם שלו.

  5. כדי ולווסת את האכילה המהירה, הילדים שמים יד על הלב ומחכים עד שנתפנה לתת להם תוספות. זו דרך לווסת את הקצב.

מצורפת הכתבה שהייתה בחדשות בערוץ 22:

http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast-q2_2017/Article-9f01dd8067e8c51004.htm


נעים להכיר, סמדר אביב שניידמן
אשמח לשלח לכם עוד מהידע שלי
מוזמנים לקרא עוד 
מה מעניין אתכם?
ארכיון הבלוג

נהניתם לקרא ורוצים עוד? הירשמו לקבל את הפוסט הבא במייל שלכם

אשמח לקרא אם יש לכם שאלות בנושא או  שתפו מהנסיון שלכם בנושא:

ניצנים - חינוך לגיל הרך

בדרכה של סמדר אביב שניידמן

bottom of page